פיצוי לשון הרע ללא הוכחת נזק הוא סכום שבית המשפט רשאי לפסוק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, גם כשהנפגע לא הוכיח שהפרסום עלה לו בכסף. התקרה בחוק היא 50,000 ₪ לכל פרסום, ו-100,000 ₪ כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הסכומים האלה צמודים למדד, ולכן בפועל הם גבוהים משמעותית.
מי שנפגע מפוסט, מביקורת או מהודעה מכפישה בדרך כלל לא יכול להצביע על הפסד מדויק. סעיף 7א נועד בדיוק לכך: להבטיח שפגיעה בשם הטוב לא תיוותר בלי סעד רק משום שקשה לתרגם אותה לשקלים.
מה קובע סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע?
סעיף 7א קובע שבית המשפט רשאי לחייב מפרסם לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ בלי שהנפגע הוכיח נזק. מדובר ברשות ולא בחובה: השופט יכול לפסוק סכום נמוך יותר, ובמקרים מסוימים גם לא לפסוק כלל.
- תביעה אזרחית: תקרה של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (סעיף 7א(ב)).
- כוונה לפגוע: אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, התקרה מוכפלת ל-100,000 ₪ (סעיף 7א(ג)).
- הליך פלילי: גם מי שהורשע בעבירה לפי החוק יכול להתחייב בפיצוי באותה תקרה (סעיף 7א(א)).
- פעם אחת בלבד: אדם לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת על אותה לשון הרע (סעיף 7א(ד)).
את הנוסח המלא של החוק אפשר לקרוא בויקיטקסט. בדף על לשון הרע באתר מוסבר גם מהי לשון הרע ומה ההבדל בין הליך אזרחי להליך פלילי.
כמה זה בפועל אחרי הצמדה למדד?
הסכומים שבחוק הם נקודת פתיחה משנת 1998, והם מתעדכנים בהצמדה למדד המחירים לצרכן, ולכן התקרה העדכנית גבוהה בהרבה מ-50,000 ₪. לפי האתר הממשלתי כל-זכות, נכון ל-2023 עמדה התקרה על כ-80,000 ₪ לפרסום, ועל כ-160,000 ₪ כשהוכחה כוונה לפגוע. מאז הסכום המעודכן ממשיך לעלות עם המדד.
את הסכום המדויק ליום הגשת התביעה כדאי לחשב לפי המדד העדכני ולא להסתמך על נתון שהתפרסם לפני שנה או שנתיים.
| מסלול | מה צריך להוכיח | התקרה |
|---|---|---|
| פיצוי ללא הוכחת נזק | פרסום שהוא לשון הרע, בלי הוכחת הפסד | 50,000 ₪ בחוק (כ-80,000 ₪ אחרי הצמדה, נכון ל-2023) |
| פיצוי ללא הוכחת נזק, בכוונה לפגוע | פרסום שהוא לשון הרע, וגם שהמפרסם התכוון לפגוע | 100,000 ₪ בחוק (כ-160,000 ₪ אחרי הצמדה, נכון ל-2023) |
| פיצוי על נזק שהוכח | הפסד או פגיעה מוכחים וקשר סיבתי לפרסום | לפי הנזק שהוכח, ללא תקרה קבועה בסעיף 7א |
מה צריך להוכיח כדי לקבל את הפיצוי?
ויתור על הוכחת נזק אינו ויתור על כל ההוכחות: התובע עדיין צריך להראות שהיה פרסום שהוא לשון הרע, ושהפרסום הגיע לפחות לאדם אחד מלבדו. לפי סעיף 7 לחוק, פרסום כזה הוא עוולה אזרחית.
לשון הרע היא דבר שעלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לבזות אותו, או לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו. בפועל ההוכחה כוללת:
- הפרסום עצמו: צילומי מסך עם תאריך וכתובת, או הקלטה או הודעה.
- זיהוי הנפגע: גם בלי ציון שם, אם קוראים סבירים יכלו להבין שמדובר בו.
- העובדה שהתוכן הגיע לאחרים, למשל בקבוצה, בעמוד ציבורי או בביקורת גלויה בגוגל.
מצד שני, הנתבע יכול להסתמך על הגנות שבחוק. הגנת האמת דורשת שהדברים נכונים וגם שהיה בפרסום עניין ציבורי (סעיף 14). הגנת תום הלב חלה בנסיבות מסוימות, למשל ביקורת הוגנת או הגנה על אינטרס כשר (סעיף 15). הרחבה על מי יכול לתבוע ומה מקבלים יש במאמר על תביעת לשון הרע באינטרנט.
האם כל פרסום מזכה בפיצוי נפרד?
התקרה חלה על כל פרסום ולא על התביעה כולה, ולכן כמה פרסומים נפרדים יכולים להצטבר לסכום גבוה יותר. מנגד, אותה לשון הרע לא תזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת.
פוסט, תגובה, הודעה בקבוצה וסרטון הם פרסומים שונים, וכל אחד מהם יכול לשמש בסיס לפיצוי נפרד. שיתוף חוזר של אותו תוכן שונה מעט: השאלה אם מדובר בפרסום חדש או בהמשך של הפרסום המקורי נבחנת לפי הנסיבות, ולכן אין כלל אוטומטי.
מה בית המשפט שוקל כשהוא קובע את הסכום?
התקרה היא גבול עליון ולא מחיר קבוע, ובית המשפט קובע את הסכום בפועל לפי נסיבות המקרה. אלה שיקולים שבתי המשפט נוהגים לשקול:
- חומרת הדברים: האם מדובר בטענה על עבירה או בהערה לא נעימה.
- היקף החשיפה: כמה אנשים ראו, בקבוצה סגורה של עשרים חברים או בעמוד ציבורי עם אלפי עוקבים.
- הקשר בין הצדדים: מתחרים, שכנים, בני משפחה או לקוח וספק.
- כוונת המפרסם: רוע לב מגדיל את הסכום, ובמקרים המתאימים פותח את הדרך לתקרה המוכפלת.
- התנהגות אחרי הפרסום: התנצלות, הסרה מהירה או סירוב עיקש להסיר.
בנוסף לפיצוי הכספי, לפי סעיף 9 לחוק בית המשפט יכול להורות על פרסום תיקון או הכחשה, או על פרסום פסק הדין. אפשר לבקש גם צו להסרת התוכן. אם הפרסום עדיין באוויר, כדאי לקרוא קודם מה עושים כשכותבים פוסט פוגעני ברשת.
דוגמה להמחשה: שלושה פוסטים של מתחרה
הדוגמה הבאה היא תרחיש מומצא שמטרתו להמחיש את אופן החישוב, ולא תחזית לתוצאה בפועל. בעלת קליניקה מגלה שמתחרה העלה בקבוצת פייסבוק מקצועית שלושה פוסטים נפרדים, שבהם הוא מאשים אותה בשקר בנוגע להשכלתה.
- אם בית המשפט יסבור שיש פה לשון הרע בלי הגנה, התקרה התיאורטית ללא הוכחת נזק היא 50,000 ₪ לכל פוסט, כלומר 150,000 ₪ בערכי החוק הנומינליים.
- אם יוכח שהמתחרה התכוון לפגוע, התקרה לכל פוסט היא 100,000 ₪, וביחד 300,000 ₪ בערכים נומינליים.
- בפועל הסכום שייפסק עשוי להיות נמוך מהתקרה בהרבה, בהתאם לשיקולים שפורטו למעלה, ואחרי הצמדה למדד התקרות עצמן גבוהות יותר.
התובעת גם לא חייבת להראות כמה לקוחות איבדה. די בכך שתוכיח שהפרסום היה לשון הרע ושלא עומדת לנתבע הגנה.
איך מתכוננים לפני שמגישים תביעה?
ההכנה לפני התביעה קובעת בעיקר כמה חזק יהיה התיק, גם כשהחוק פוטר מהוכחת נזק. כדאי לעבור על כמה צעדים מעשיים לפי הסדר הבא.
- לתעד את הפרסום מיד: צילום מסך שבו נראים התאריך, שם המפרסם וכתובת העמוד, ועדיף גם שמירה של הקישור עצמו. פרסום יכול להימחק בתוך שעות.
- למפות את החשיפה: כמה חברים יש בקבוצה, כמה עוקבים בעמוד, וכמה תגובות ושיתופים נאספו. הנתונים האלה משפיעים על הסכום שבית המשפט ישקול.
- לבדוק את ההגנות מראש: לשאול בכנות אם יש בדברים אמת, ואם הפרסום עוסק בעניין ציבורי. כך אפשר להעריך אם התביעה סבירה לפני שמשקיעים בה כסף וזמן.
- לשקול מכתב התראה: דרישה מנומקת להסיר את התוכן ולהתנצל פותרת לא מעט מחלוקות בלי דיון בבית המשפט. אם המפרסם מסרב או מגיב בהסלמה, גם זה חלק מההתנהגות שאחרי הפרסום ושבית המשפט רשאי לשקול.
- לא לגעת בראיות: לא לערוך, לא לחתוך ולא להשמיט הקשר מתוך השיחה שבה הופיעו הדברים, כי צילום חלקי מעורר חשד ומחליש את אמינות התובע.
אין צורך לחכות לתשובה מהמפרסם כדי לתעד: את התיעוד עושים קודם, והפנייה אליו באה אחריו. כך גם אם התוכן יימחק בעקבות המכתב, הראיות כבר נשמרו.
טעויות נפוצות בתביעת פיצוי ללא הוכחת נזק
הרבה תביעות נחלשות בגלל הכנה לקויה ולא בגלל החוק עצמו. אלה טעויות שכיחות:
- לא לשמור ראיות: פוסט שנמחק בלי צילום מסך מסודר קשה מאוד להוכיח.
- להניח שהתקרה היא סכום מובטח: זהו גבול עליון, והסכום נקבע לפי נסיבות.
- להתעלם מהגנת האמת: אם חלק מהדברים נכונים וגם עניין ציבורי, התביעה עלולה להיחלש משמעותית.
- לפרסם תגובה מתלהמת: מי שמגיב באותו סגנון עלול למצוא את עצמו נתבע לשון הרע בעצמו. שיימינג ברשתות החברתיות הוא תחום שבו שני הצדדים נחשפים לתביעה.
- לחשב לפי סכום ישן: התקרה מוצמדת למדד, ולכן נתון ישן יוצר ציפיות שגויות.
לפני הגשת תביעה כדאי לבדוק את ההגנות האפשריות, את היקף החשיפה ואת הראיות שבידיכם, כי אלה שלושת הדברים שקובעים אם התביעה תגיע לתקרה או לסכום נמוך ממנה בהרבה.
שאלות נפוצות
כמה אפשר לקבל בפיצוי לשון הרע ללא הוכחת נזק?
החוק קובע תקרה של 50,000 ₪ לכל פרסום, ו-100,000 ₪ כשהוכחה כוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד: לפי כל-זכות, נכון ל-2023 התקרות עמדו על כ-80,000 ₪ וכ-160,000 ₪, והן ממשיכות לעלות.
האם אפשר לתבוע לשון הרע בלי להוכיח שהפסדתי כסף?
כן, סעיף 7א מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי גם בלי הוכחת נזק. עדיין צריך להוכיח שהיה פרסום שהוא לשון הרע ושהוא הגיע לפחות לאדם אחד נוסף.
האם כל פוסט נחשב לפרסום נפרד?
בדרך כלל כן, וכמה פרסומים נפרדים יכולים להצטבר. על אותה לשון הרע אי אפשר לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת.
האם בית המשפט חייב לפסוק את הסכום המלא?
לא. התקרה היא גבול עליון, והחוק קובע שבית המשפט רשאי לפסוק פיצוי. הסכום נקבע לפי חומרת הדברים, היקף החשיפה, הקשר בין הצדדים וכוונת המפרסם.
מה יכול להגן על מי שנתבע?
הגנת האמת, שדורשת שהדברים נכונים וגם שהיה בפרסום עניין ציבורי, והגנת תום הלב, בנסיבות מסוימות שהחוק מפרט. אם אחת מהן מתקבלת, אין חיוב בפיצוי.
מקורות
- חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965 (ויקיטקסט)
- כל-זכות: פיצוי כספי וסעדים נוספים בהליכים משפטיים בגין פרסום לשון הרע
- Lawdesk: מחירון לשון הרע – סכומי הפיצויים בתביעות
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ מקצועי (פיננסי, מס, משפטי או רפואי). לפני החלטה כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע מוסמך.