הזכות להישכח בישראל: האם אפשר למחוק מידע מתוצאות החיפוש

הזכות להישכח בישראל אינה זכות שקבועה בחוק כללי: אין הוראה שמאפשרת לכל אדם לדרוש מגוגל להסיר תוצאה רק משום שהיא ישנה או לא נעימה. עם זאת, אפשר להגיע להסרת תוצאות חיפוש בדרכים אחרות, בעיקר כשהתוכן שקרי או פוגעני באופן ברור, באמצעות דיני לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות או פנייה לגוגל. הנה מה שקיים בפועל, ומה לא.

מהי הזכות להישכח ומאיפה היא הגיעה?

הזכות להישכח היא הזכות לבקש ממנוע חיפוש להפסיק להציג תוצאות מסוימות כשמחפשים את שמכם, גם אם המידע עצמו נשאר באתר המקורי. המושג התפתח באיחוד האירופי בעקבות פסק דין של בית הדין האירופי לצדק מ-2014 (עניין גוגל ספרד נגד קוסטחה), ומאוחר יותר עוגן ברגולציית הפרטיות האירופית, GDPR.

בישראל אין תחליף ישיר. המונח נשמע בדיונים משפטיים ובפסיקה, אבל הוא לא הוגדר בחוק, ולכן אי אפשר להסתמך עליו לבדו כעילה.

האם יש זכות להישכח בישראל לפי החוק?

לא, נכון למועד כתיבת המאמר לא מצאנו בחוק הישראלי הסדר כללי שנקרא הזכות להישכח. בשנים 2016 ו-2017 הוגשו שתי הצעות חוק פרטיות שביקשו לקבוע זכות כזו, והן לא הפכו לחוק. הנוסח שלהן היה רחב ולא פירט באילו נסיבות מוצדקת מחיקת מידע.

מה שכן קיים הוא סעיף 14 בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981. הסעיף מאפשר למי שעיין במידע אישי עליו ומצא שהוא אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן לבקש מבעל השליטה במאגר המידע לתקן אותו או למחוק אותו. אם הבקשה נדחית, אפשר להגיש תובענה לבית משפט השלום.

ההסדר הזה מיועד למידע אישי שמוחזק במאגר מידע. הוא לא נועד לכל כתבה, פוסט או דף אינטרנט, ולכן הוא לרוב לא יעזור מול תוצאה שמופיעה בגוגל. תיקון 13 לחוק, שנכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025, שינה חלקים נרחבים בחוק, ואפשר לקרוא על ההשלכות שלו על עסקים בכתבה על חוק הגנת הפרטיות לעסקים אחרי תיקון 13.

מה בתי המשפט בישראל כן הורו להסיר?

בתי המשפט לא הכירו בזכות כללית להישכח, אבל הורו להסיר תוצאות חיפוש כשהיה ברור שהתוכן שקרי ופוגע. פסק הדין המוכר ביותר הוא ערעור אזרחי 44711-11-14 (סביר נגד בר נוי), שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב ב-22 ביוני 2015.

בתיק, חיפוש בגוגל אחרי שמו של עורך דין הציג תוצאה עם כותרת מכפישה ושגויה. בית המשפט קבע שכאשר הפרסום שקרי באופן שאין עליו מחלוקת, והאתר המקורי לא מתקן אותו, מנוע החיפוש צריך לפעול להסרתו לאחר שקיבל הודעה על כך. בית המשפט תיאר את תוצאות החיפוש כמעין כרטיס ביקור ראשוני של אדם, וקבע שאין חובה על גוגל לסנן מראש תוכן.

המשמעות המעשית: ההסרה נשענת על לשון הרע ועל כך שהתוכן שקרי, לא על חלוף הזמן. מי שמבקש להסיר מידע נכון אך מביך, למשל חוב ישן או הליך שהסתיים, נמצא בעמדה חלשה יותר. על הצד הזה של הדין אפשר לקרוא בכתבה על תביעת לשון הרע באינטרנט.

אילו דרכים קיימות להסיר מידע מתוצאות החיפוש?

יש חמישה מסלולים עיקריים, וכל אחד מתאים לסוג אחר של תוכן. הטבלה משווה ביניהם.

סקירה רחבה יותר של הדרכים המעשיות, כולל מה לא עובד, מופיעה בכתבה על הסרת תוכן מגוגל.

מה גוגל בודקת כשמגישים לה בקשה להישכח?

לפי דף ההסבר של גוגל, הבקשה מוגשת בטופס ייעודי שבו מציינים את הכתובות המסוימות, את הסיבה להסרה ואת שאילתת החיפוש, בדרך כלל שם המבקש. גוגל מבקשת לצרף כמה שיותר רקע.

בבחינת הבקשה גוגל שוקלת כמה שיקולים:

• תפקיד ציבורי: לאנשי ציבור סף ההסרה גבוה יותר, ומידע הקשור לתפקידם נשאר בדרך כלל.
• גיל התוכן: גוגל בוחנת אם המידע התיישן בעקבות אירוע שקרה אחרי הפרסום.
• סוג המקור: אתרי ממשלה ואתרי חדשות נחשבים אינדיקציה לעניין ציבורי.
• רגישות המידע: מידע על בריאות, דת או מיניות נוטה יותר להוסר.
• עניין הציבור: האם לציבור יש צורך לגיטימי בגישה למידע.

גם אם הבקשה מתקבלת, הסרה כזו חלה על חיפושים בשם בלבד. התוכן נשאר באתר המקורי ועשוי להופיע בחיפושים אחרים.

מה ההבדל בין הסרה מהחיפוש למחיקה מהאתר?

הסרה מתוצאות החיפוש מסתירה את הקישור מגוגל, בעוד שמחיקה מהאתר מסירה את התוכן עצמו מהרשת. אלה שני דברים נפרדים, ולרוב הם דורשים שני הליכים נפרדים.

כשהתוכן נשאר באתר, מי שמגיע אליו ישירות, דרך מנוע חיפוש אחר או דרך קישור שנשלח אליו, ימשיך לראות אותו. לכן בדרך כלל כדאי לבחון קודם אם אפשר להגיע לבעל האתר, ורק אחר כך לפנות למנוע החיפוש. אם מדובר בפוסט פוגעני ברשתות, יש מדריך נפרד על מה לעשות כשכתבו עליכם פוסט פוגעני ברשת.

מתי הסיכוי להסרה גבוה יותר ומתי נמוך יותר?

הסיכוי תלוי בעיקר בשאלה אם התוכן שקרי, ופחות בשאלה אם הוא ישן. הטבלה מסכמת את ההבדלים.

אילו טעויות נפוצות כדאי להימנע מהן?

הטעות הנפוצה ביותר היא לפנות לגוגל לפני שמבררים אם אפשר להסיר את התוכן במקור. הנה כמה נוספות:

• הסתמכות על הזכות האירופית: לצטט את GDPR בפנייה מישראל לא יוצר זכות בישראל.
• איום או תגובה זועמת באתר המקורי: זה עלול להגדיל את החשיפה לתוכן ולהוסיף פרסום חדש.
• אי-שמירה של ראיות: צילומי מסך עם תאריכים וכתובות מלאות חשובים לכל מסלול, לפני שהתוכן משתנה.
• בלבול בין מחיקה לבין הסרה מהחיפוש: הסרת קישור אחד לא מבטיחה שהמידע לא יימצא בדרך אחרת.
• הנחה שכל מידע מביך אפשר להסיר: מידע נכון על תפקיד ציבורי או על עניין שיש בו אינטרס ציבורי יישאר בדרך כלל.

מתי כדאי לבדוק את המקרה עם עורך דין?

כשמדובר בפרסום שקרי שגורם נזק מוחשי, בסירוב של אתר להסיר תוכן, או במידע אישי שמוחזק במאגר, בדיקה פרטנית של המקרה מועילה. השאלה אם יש עילה לפי חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות תלויה בעובדות הספציפיות: מה נכתב, מי כתב, אם הדברים נכונים ואם יש בהם עניין ציבורי.

שאלות נפוצות

האם יש בישראל זכות להישכח כמו באירופה?

לא כזכות כללית. החוק הישראלי לא כולל הסדר שמאפשר לכל אדם לדרוש הסרת מידע ממנועי חיפוש רק בגלל חלוף הזמן. הסרה אפשרית בעיקר דרך לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות או פנייה לגוגל.

האם גוגל חייבת להסיר תוצאה שקרית עליי?

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מ-2015 נקבע שכשהפרסום שקרי באופן שאין עליו מחלוקת והאתר המקורי לא מתקן, מנוע החיפוש צריך לפעול להסרה לאחר הודעה. המצב בכל מקרה תלוי בנסיבות ובראיות.

אם גוגל מסירה תוצאה, האם המידע נמחק מהאינטרנט?

לא. לפי גוגל, הסרה במסלול הזכות להישכח חלה על חיפושי שם בלבד, והתוכן נשאר באתר המקורי. כדי למחוק אותו צריך לפנות לבעל האתר או להליך משפטי.

אפשר לבקש מחיקה של מידע אישי לפי חוק הגנת הפרטיות?

כן, לפי סעיף 14 אפשר לבקש מבעל השליטה במאגר מידע לתקן או למחוק מידע אישי שאינו נכון, שלם, ברור או מעודכן. אם הבקשה נדחית, אפשר להגיש תובענה לבית משפט השלום. ההסדר חל על מאגרי מידע ולא על כל אתר.

מקורות

• חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 (נבו)
• הזכות להישכח – גוגל, מרכז העזרה המשפטי
• הזכות להישכח – המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ע״א 44711-11-14 סביר נ' בר נוי – בית המשפט המחוזי בתל אביב (law.co.il)
• הזכות להישכח: פסק דין חשוב של המחוזי על מחיקת כתבה בגוגל – גלובס
• הזכות להישכח – תכלית, המכון למדיניות ישראלית

המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ מקצועי (פיננסי, מס, משפטי או רפואי). לפני החלטה כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע מוסמך.